גזר דין בתיק ת"פ 14127-09-10

הנאשמים נותנים את הדין בעבירת שוד בנסיבות מחמירות. קיצור מעשה הוא שביום 7.9.10 קרוב לחצות הלילה יצאה אשה כבת 60 (להלן: " המתלוננת"), ממרכז קניות ועשתה דרכה לעבר מכוניתה שחנתה ברחוב. הנאשמים ארבו ליד המכונית והמתינו לבעלים כשמגמת פניהם לגנוב מידי הנהג את ארנקו.  משהגיעה המתלוננת אל מכוניתה ניגש הנאשם יצחק אלמליח (להלן: " אלמליח") אליה, פתח את דלת מכוניתה, נטל את תיקה ונמלט לעבר הרכב שבו המתין הנאשם יוסף יחזקאל (להלן: " יחזקאל"). המתלוננת רצה לעבר רכב המילוט כדי לנסות ולהחזיר לעצמה את תיקה. אלמליח הבחין בה וטרק את דלת מכונית המילוט, כדי למנוע נגישות מן המתלוננת, אגב כך גרם לנפילת המתלוננת ולפגיעה בה (חבלות, שריטות ביד שמאל, בברך ימין ורגישות בצלעות).

עובר אורח קלט את מספר הרכב הנמלט והמידע הזה הביא בסופו של דבר ללכידת הנאשמים.

מעיקרה הוגש נגד הנאשמים כתב אישום שונה מעט בעובדותיו מכתב האישום שלפני. אלא שכתב האישום תוקן והנאשמים הודו , לפני שהחל בירור המשפט, בעובדות של כתב האישום המתוקן. באי כוחם טענו שהעובדות עשויות לבסס אישום של תקיפה לשם גניבה ואין מקום להרשעת הנאשמים בעבירת שוד אלא שטיעונם נדחה והנאשמים הורשעו בעבירה שיוחסה להם. עתה עלי לגזור את דינם.

ב"כ המאשימה ביקשה שאגזור לנאשמים עונש של מאסר לנשיאה בפועל. היא הצביעה על חומרתה היחסית של עבירת שוד ועל הסיכון הגלום בה לפגיעה פיזית ובעיקר נפשית בקורבנות העבירה. בדידן, כך צוין, נגרמה חבלה פיזית ואין יודעים את ההשלכות הנפשיות כיוון שלא נערך תסקיר קורבן עבירה. אולם, כיוון שהמתלוננת היא כבת 61 ("בן 60 לזיקנה" - מסכת אבות), חזקה שלהתרחשות היו השלכות לא פשוטות עליה.

התובעת הדגישה את עברם הפלילי המכביד של הנאשמים ואת העובדה שככל הנראה העבירה היא תלוית התמכרות לסמים. כן צוינה העובדה ששרות המבחן לא ראה מקום להליך שיקומי או טיפולי בנאשמים.

באי כח הנאשמים ביקשו בכל לשון של בקשה שייגזר לנאשמים עונש שאיננו מחייב כליאה מאחורי סורג ובריח. הטיעון המרכזי הושתת על כך שהנאשמים שיוו לנגד עיניהם מעשה של גניבה פשוט שלא נכרכת בו אלימות. העניין התגלגל לכדי פגיעה פיזית במתלוננת אך הדבר לא היה פרי תכנון מחושב. גם תוצאות הפגיעה הפיזית אינן חמורות כל עיקר. מדובר בשני נאשמים מבוגרים שניחמו היטב על מעשיהם ואפשר להניח בידם סיכוי של ממש לחזור למוטב.

בעניינו של יחזקאל, נשמעו מספר עדויות אופי. הצטיירה דמות של אדם מבוגר יחסית שהיה מכור לסמים, נגמל מן השעבוד הזה והיה למדריך גמילה שנחל הצלחות מרובות. רוב עדי האופי היו בעבר חניכים שלו והם מצליחים להישמר מפני אותה מארה כ-20 שנים ויותר. חניכיו לשעבר של הנאשם גדלו והיו לאנשים, בעלים בעמם, בעלי עסקים ממלאי תפקידים המתנהלים באורח נורמטיבי. ניכר היה בהם שהם אסירי תודה לנאשם ושעצם העובדה שהוא עצמו כשל גורמת להם צער רב.

תסקיר שרות המבחן בעניינו של יחזקאל מגלה שהוא אב ל-3 ילדים המטופל מזה שנים בתחליפי סם במרפאת משרד הבריאות ביפו. בגין הרשעתו האחרונה הופנה בשנת 2008 לשרות המבחן ולאחר מכן הועמד בפיקוח השרות למשך שנה. הפיקוח הסתיים חודשים ספורים לפני שבוצעה העבירה הנוכחית. משך כ-15 שנים הצליח יחזקאל לשמור על ניקיון מסמים ובמהלכם גם שימש מדריך גמילה מסמים בעיריית תל אביב. אלא שלפני כ-6 שנים החל לחזור ולהשתמש בסמים והשימוש הזה הוליך לטיפול בתחליפי סמים. המסקנה ששרות המבחן גיבש היא שנאשם זה מגובש בדפוסי ההתנהגות שלו והוא בעל כוחות מוגבלים להתמודד עם ההתמכרות. יכולתו לשנות את דפוסי ההתנהגות מוגבלת. על כן שרות המבחן נמנע מהמלצה טיפולית.

בעניין אלמליח  ציין שרות המבחן בתסקירו שמדובר באדם המתקרב לגיל 60 גרוש ואב ל-3 בנות שגם הוא התמכר לסמים לאורך שנים. לפני כ-4 שנים השתלב בטיפול גמילה במסגרת פרטית ולדבריו נחל הצלחה במובן זה שאיננו משתמש בסמים קשים ולעומת זאת הרבה לצרוך אלכוהול. מזה כחצי שנה ויותר משולב הנאשם ביחידה לנפגעי סמים בחולון ונראה כי הוא מגלה הבנה להתנהלותו השגויה לאורך השנים. הוא הביע מוטיבציה מילולית גבוהה לשינוי. השרות איננו רואה מקום לבוא בהמלצה לשיקום במסגרת פתוחה וזאת הן נוכח העבר הפלילי והן נוכח הספק שהשרות הביע בדבר הקשר ההכרחי שבין ההתנהלות הפלילית לבין צריכת הסמים של נאשם זה.

אני מייחס משקל לא מבוטל לעדויות האופי שנשמעו אודות יחזקאל. העובדה שהוא הציל נפשות צריכה לעמוד כשיקול חשוב לקולא. עם זה רצף העבירות הפליליות שנאשם זה ביצע ביחד עם העובדה שחרף מודעותו להשלכות החמורות שיש לשימוש בסמים על התנהלותו, לא נמצאו בידו עד הנה כוחות ריסון מספיקים, מעמידים בספק את הסיכוי לשינוי ממשי בהתנהלותו העתידית. יש גם לציין שהנאשם ביצע את העבירה זמן קצר אחרי שנפסק הפיקוח של שרות המבחן עליו ובעוד עונש מאסר מותנה מרחף מעל ראשו. גם בכך יש אות ועדות למיעוט הסיכוי שתתחולל תמורה ממשית בהתנהלות הנאשם.

רצף העבירות הפליליות שביצע אלמליח גדול עוד יותר מזה של יחזקאל. גם בעניינו עלי להישען על חוות הדעת המקצועית של שרות המבחן שלא ראתה להמליץ על הליך טיפולי.

הסנגוריה הציגה שורה של פסקי דין של בית המשפט העליון שבהן נגזרו, בעבירת שוד, עונשים שלא כללו מאסר בפועל. עיינתי בפסקי הדין הללו. מדובר בנסיבות שונות מנסיבות ענייננו; בדרך כלל עסקה הפסיקה הזאת באנשים צעירים שעתידם לפניהם ושהונחו לפני בית המשפט נסיבות המצביעות על תצפית חיובית בדבר אפשרויות חזרה למוטב. לא כן הדבר בענייננו. שני הנאשמים הם אנשים מבוגרים שכפי ששרות המבחן מציין דפוסי ההתנהגות שלהם מגובשים והתחזית העתידית אינה טובה.

הפועל היוצא הוא שלא אוכל להימנע מגזירת עונש של מאסר ממשי. לעניין משך המאסר אקח בחשבון את זאת שהנאשמים לא תכננו מראש ביצוע מעשה אלים והאלימות גם אינה מצויה בעברם הפלילי. אתחשב גם בכך שתוצאות השוד מבחינת הפגיעה במתלוננת לא היו חמורות.

לפיכך אני דן את יוסף יחזקאל לעונש מאסר של 28 חודשים שמהם 10 חודשים לנשיאה בפועל ובמניינם תקופת מעצרו מיום 7.9.10 עד 12.12.10. יתר המאסר על תנאי ל-3 שנים מתום המאסר בתיק זה, והתנאי הוא שלא יעבור עבירה כנגד רכוש שהיא פשע או עבירה שיש בה יסוד של אלימות והיא פשע.

נוסף לכך אני מפעיל את עונש המאסר המותנה בן 9 חודשים שנגזר בת.פ. 2280/08 (שלום ת"א). 5 חודשים מעונש המאסר המותנה המופעל יצטברו לעונש שגזרתי בתיק זה ו-4 חודשים יהיו חופפים לו.

בסך הכל יישא הנאשם עונש מאסר בפועל של 15 חודשים בניכוי תקופת המעצר.

אני דן יצחק אלמליח לעונש מאסר של 28 חודשים שמהם 10 חודשים לנשיאה בפועל ובמניינם תקופת מעצרו מיום 7.9.10 ועד 18.11.10. יתר המאסר על תנאי ל-3 שנים מתום המאסר בתיק זה, והתנאי הוא שלא יעבור עבירה כנגד רכוש שהיא פשע או עבירה שיש בה יסוד של אלימות והיא פשע.

אני מחייב את כל אחד משני הנאשמים בפיצוי בסך 750 ש"ח למתלוננת. הפיצוי יועבר למתלוננת בתוך 30 יום.

זכות ערעור כדין.